<h1>ארחות חיים הלכ' תשעה באב סימנים י"א—י"ג</h1>
<h2>דף ל:</h2>
ואסור להושיט אצבעו במים בט' באב כמו בי"הכ והטעם משום אבלות ואע"פי שאבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בצונן בט' באב אסור ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט וצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש. וגם היוצא מבית הכסא רוחץ ידיו לתפלה וכן נמי מפה שרויה ועשויה כמין כלים נגובים מעבירה ע"ג עיניו ואינו חושש ושומרי פירות עוברין עד צוארן במים ואין חוששין ומ"מ כל רחיצה שהיא לשם הנאה אסורה כל היום בין רחיצת כל גופו בין רחיצת פניו ידיו ורגליו ומי שמקל לרחוץ מן המנחה למעלה עובר על דברי חכמים דהא לייט עלה אביי ואי תימא רב בר' יעקב אהא אפי' משום כבוד שבת אך מנהג קדום שהנשים רוחצות ראשן מן המנחה ולמעלה ביום ט' באב והזקנים הראשונים ז"ל הנהיגו זה ועשו סמך לדבר זה על מה שאמרו בהגדה כי המשיח נולד ביום ט"ב וכמו שעשו זכר לחורבן ולאבלות כן צריך לעשות הזכר לגואל ולמנחם כדי שלא להתיאש מן הגאולה. וזה האות לא הוצרך רק לנשים וכיוצא בהן שהן חלושי הדעת אבל אנחנו כלנו מאמינים בני מאמיני' ובטוחים בנחמות הכתובות שנויות ומשולשות בספרי הנביאים אך הנשים שאינן יודעות ספר צריכות חזוק. ואז"ל מקום שנהגו לעשות מלאכה בט' באב עושין שלא לעשות אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטלי' וכן ראוי לכל אדם כדי שיראה מתענה שאם יעשה אדם מלאכה לא ירגיש בתעניתו מפני טרדת מלאכתו ועוד שאפשר משום טורח דמלאכה לא יוכל להתענות ועוד שאמרו כל העושה מלאכה בט"ב אינו רואה סימן ברכה לעולם כלומר מאותה מלאכה. וכל האוכל ושותה בט"ב אינו רואה בשמחת ירושלי' וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנא' שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה וכתב הר"פ ז"ל לעולם יעשה אדם עצמו כת"ח וליכא משום יוהרא עכשיו כיון שאין אנו רגילין במלאכה בשאר יומי כ"כ ודוקא בימיהם שהיו רגילין לעשות מלאכה כל היום שייך יוהרא. מיהו במקומות שנהגו שרגילין לעשות מלאכה כמו בספרד צ"ע בט' באב מיהו גם שם נהגו שלא לעשות מלאכה.
